גזר דין בתיק תו"ב 28392-05-11

בהכרעת הדין מיום 17.01.12 הורשעו הנאשמים עפ"י הודאתם, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, שעניינן בניה ושימוש ללא היתר, עבירות על סעיפים 145, 204(א) (ב), 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, בכך שהרסו מבנה קיים בשטח של כ- 90 מ"ר, בנו בית מגורים מבטון ומבלוקים בשטח של כ- 320 מ"ר כולל מרתף בשטח של כ- 50 מ"ר, בנו בית מגורים נוסף מבלוקים בשטח של כ- 67 מ"ר, בנו חניה מקורה מבטון ומבלוקים בשטח של כ- 36 מ"ר, בנו גדר היקפית מבלוקים באורך של כ- 100 מ' ובגובה של כ- 1.8 מ'-2 מ', בנו/יצקו בריכת שחיה בשטח של כ- 35 מ"ר, בנו/יצקו שמונה עמודי בטון בחצר המבנים.

ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשמים קנס כספי משמעותי, ולחייבם לחתום על התחייבות כספית.

מנגד טוען ב"כ הנאשמים, כי הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר;

לטענתו, הנאשמים הגישו את הבקשה להיתר בנייה בגין הבנייה נשוא הליך זה, עוד בטרם החלו בבנייה, אך בסופו של דבר נאלצו להתחיל בבנייה גם ללא היתר, עקב התנהלות מינהל מקרקעי ישראל - שהערים קשיים ודרש תשלום כספי גבוה של מאות אלפי שקלים כדמי הסכמה. ואכן, לטענתו, לאחר שהוגש כתב האישום, הנאשמים שילמו למינהל מקרקעי ישראל סכום של כ- 200,000 ש"ח כדמי הסכמה לבנייה;

לטענתו, מאחר והנאשמים מכרו את ביתם הקודם כדי לבנות את ביתם החדש, ובשל דרישות מינהל מקרקעי ישראל, הנאשמים נאלצו לעבור לגור בבית ההורים, 7 נפשות יחד. אילוצים אלה הם שהביאו אותם להתקדם בבנייה עוד טרם הוצאת ההיתר;

לטענתו, בסופו של דבר, הוצא בינתיים היתר בנייה לכל הבנייה נשוא הליך זה;

ב"כ הנאשמים מבקש לכן להטיל על הנאשמים קנס כספי סימלי בלבד.

שקלתי את חומרת העבירה מחד, טיעוני ב"כ המאשימה, טיעוני ב"כ הנאשמים ונסיבותיהם האישיות.

אני סבורה כי יש לשקול לקולא את הנסיבות הבאות:

1.      הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר.

2.      הבקשה להיתר בנייה הוגשה עוד בטרם להתחלת הבנייה , ומדובר לכן בנסיבות שונות מנסיבותיו של מי שמתעלם מהוראות החוק מתוך כוונה להעמיד את הרשויות בפני עובדה מוגמרת או מתוך תקווה כי המעשה לא יתגלה.

רוב המקרים בפסיקה מתייחסים למקרים שונים, בהם הבקשה להיתר בנייה הוגשה רק לאחר ביצוע הבנייה ובדרך כלל כתגובה להגשת כתב אישום בגין בנייה זו. המקרה שבפניי שונה כאמור, שכן היתר הבניה התבקש מבעוד מועד, בטרם הבנייה, מתוך כוונה לעמוד בהוראות החוק.

ראה: רע"פ 10348/03 בצר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 08.02.04, פורסם בנבו); עמ"ק (נתניה) 2686/05 מדינת ישראל נ' א.א. מגדלי השרון בע"מ (ניתן ביום 29.03.09, פורסם בנבו); עמ"ק (ראשל"צ) 2111/06 מדינת ישראל נ' גירון ירון (ניתן ביום 08.09.08, פורסם בנבו); ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' אחמד דרוויש עיסה, פ"ד לו(1) 723.

3.      לא נסתרה טענת הנאשמים לפיה החלו בבנייה עוד טרם קבלת ההיתר רק בשל העיכוב הארוך בהשגת הסכמת מינהל מקרקעי ישראל לבנייה, בצירוף לנסיבות האישיות של מכירת ביתם הקודם ומעבר לבית ההורים, שם גרו 7 נפשות יחד.

4.      בסופו של יום, הוכשרה הבנייה כולה על ידי הוועדה לתכנון ולבנייה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מן השיקולים לחומרא בנסיבות הבאות:

1. המדובר במספר עבירות רב.
2. היקף הבנייה ואיכות הבנייה, אשר בחלקם לפחות אינם מעידים על מצוקה מיוחדת (כך למשל בניית בריכת השחייה).
3. הנאשמים אכן בנו את הבית ללא היתר, תוך התעלמות מהוראות החוק המחייבות תחילה לקבל היתר ורק לאחר מכן להתחיל בבנייה.